ב-2 בדצמבר 1949 אישרה העצרת הכללית של האו"ם את האמנה לביטול הסחר בבני אדם.
מאז שנת 1986 מציינים ביום זה את היום הבינלאומי לביטול העבדות.
תקופת העבדות והיעדר הזכות להיות בעלים של קרקעות ונכסי נדל״ן הביאו לפערים כלכליים עצומים.
בארה״ב למשל, הפערים בין האוכלוסייה הלבנה ובין האוכלוסייה האפרו-אמריקאית, בעבר הלא רחוק מאד – עבדים ללא זכויות הם עצומים.
עושרה הממוצע של משפחה לבנה ממעמד הביניים הוא 171,000 דולר בעוד שעושרה של משפחה מהאוכלוסייה האפרו-אמריקאית הוא 17,600 בלבד! פער שהולך וגדל משנה לשנה.
כדי להבין איך הגענו לפער כזה גדול צריך ללכת אחורה עד לשנת 1865 – סיום מלחמת האזרחים בארה"ב, המלחמה בין צפון לדרום שאחת התוצאות שלה היה ביטול עבדות.
גנרל שרמן אסף קבוצה של 20 מנהיגים אפרו אמריקאיים ושאל אותם שאלה אחת: "מה הקהילה שלהם צריכה כדי לבנות את חייכם כבני אדם חופשיים?"
הכומר פרייזר, ראש הקבוצה, ענה בפשטות: ״הדרך הטובה ביותר בה נוכל לדאוג לעצמנו היא אם תהיה לנו אדמה״.
גנרל שרמן הוציא מיד פקודה שהקצתה מאות אלפי דונמים לקהילה האפרו-אמריקאית ולמעשה אפשרה לכל משפחה לקבל חלקה של 162 דונם אדמה חקלאית. לינקולן חתם על הפקודה והפך את התוכנית לרשמית.
אז איך הגענו למצב שעדיין ישנם פערים כאלה שקשורים לצבע עור?
מסתבר שהתוכנית של גנרל שרמן לא יצאה אל הפועל – כמה שבועות אח"כ לינקולן מת וקמה התנגדות לבנה לכל המהלך ואלפי עבדים משוחררים שקיבלו אדמה, פונו מאדמותיהם.
שנה אחת בלבד אחרי סיום המלחמה והנשיא החדש, ג׳ונסון, התלונן נגד אפליה נגד לבנים.
טענה מגוחכת לחלוטין כיוון שהעבדים יצרו עושר לבעלי האדמות הלבנים שלהם במשך למעלה ממאתיים שנים.
הפערים הכלכליים העצומים בין לבנים לאפרו-אמריקאים הם בחלקם בשל פערי שכר, אבטלה גבוהה יותר בקרב האפרו-אמריקאים אבל בעיקר בשל פערים בשיעור הבעלות על נכסי נדל״ן.
בעלות על בית/דירה מהווה כשני שלישים מהעושר של משפחה ממעמד הביניים בארה"ב. אז אם אתם אמריקאים לבנים כנראה שיש לכם הורים או סבים שיש להם סיפור דומה לשלכם. הם קנו דירה לפני הרבה מאוד שנים, במחיר שהיום נראה מגוחך. את הדירה הזו הם יורישו הלאה וכן הלאה.
המצב אצל הקהילה האפרו-אמריקאית שונה לגמרי. גם אחרי שכבר הותר להם לרכוש נכסי נדל״ן, הריביות על המשכנתא שהם קיבלו היו גבוהות יותר. מתחמי מגורים שלמים סומנו כבעלי דרגת סיכון גבוהה מה שהשפיע על הריבית שקיבלו מהבנק וכמובן על החזר חודשי גבוה מאוד.
הפערים הכלכליים הם רק חלק מהבעיה – דיור במקום הנכון, בתוך קהילה מסוימת, משפיע על מאפיינים חברתיים, תרבותיים וביטחוניים.
בית או דירה במיקום טוב מאפשרת מגוון הזדמנויות – גישה לחינוך טוב, רפואה טובה, תרבות ופנאי ועוד שירותים ציבורים שחשובים ליום-יום שלנו בתור משפחה.
זוכרים את הגידול המעריכי בנוגע להדבקות בקורונה? זה תקף גם לגבי יצירת עושר.
עושר גדל בצורה מעריכית.
עושר יוצר עוד עושר.
במדינה מתוקנת, בהשקעות לטווח ארוך, כמו בנדל״ן למשל – הערכים כל הזמן גדלים.
כלומר, מי שמשקיע לטווח ארוך – בדרך כלל מרוויח.
אם אנחנו לא רוצים לפתח פערים כלכלים כל כך גדולים כמו שיש בארה״ב, המדינה חייבת לעודד משפחות צעירות לרכוש דירות.
בלי מניפולציות על השוק.
בלי הנחות שבאות על חשבון הציבור.
פשוט לעודד רכישה של דירות.
קטנות.
במקומות שאנשים באמת רוצים לגור בהם.
במקומות שהחינוך טוב, שיש רפואה טובה, שיש מקומות תרבות ובילוי.
רק ככה נוודא שהפערים הכלכליים הקיימים לא ילכו ויגדלו, ואולי, אולי אפילו נצליח לצמצם אותם.
