בשנה האחרונה עושה המדינה מאמצים כבירים כדי להצר את צעדיהם של המשקיעים בשוק הנדל"ן. מס הרכישה שחל על רוכשי דירה שנייה הועלה חזרה לשיעור של 8%, נחסמה היכולת לשעבד נכס קיים לטובת רכישת נכס חדש – והיד עוד נטויה.
בניסיון לחתור אל המטרה – הורדת מחירי הדירות – המדינה פועלת במספר מישורים אך למרבה הצער, במישורים מנוגדים. ביד אחת מנסה המדינה לדחוק משקיעים קטנים ואילו ביד השנייה היא מסבסדת יזמים וקבלנים ומסייעת להם להגדיל את אחיזתם באמצעות שורת הטבות והקלות. התוצאה היא העברת הון ממעמד הביניים לעשירונים העליונים, מהלך שרק יגדיל עוד יותר את הפערים החברתיים והכלכליים.
חשוב להבין: רוב משקיעי הנדל"ן הם לא טייקונים עתירי ממון, אלא אזרחים מן השורה שמנסים ליצור ביטחון כלכלי. חלקם עושים זאת מתוך מחשבה על הפנסיה הזעומה שצפויה להם לאחר הפרישה, חלק עושים זאת כדי להבטיח את עתיד ילדיהם וחלקם הלא מבוטל עושה זאת לאחר פירוק התא המשפחתי. אותם אנשים עבדו קשה, שילמו מיסים, חסכו כסף – וכעת הם נדרשים לשלם מיסים נוספים, להתמודד עם גזירות כלכליות נוספות, רק בשל העובדה שביקשו להשקיע בדירות בישראל.
משקיעים אלה, שמחפשים דרכים לייצר ביטחון כלכלי, לא יפסיקו בגלל גחמות המדינה. הכסף שלהם יזרום לאפיקי השקעה אחרים ויוביל לזליגת כספים להשקעות בחו"ל. זליגה זו תקטין את הכנסות המדינה ממיסים ותפגע במעגלים שמתפרנסים מעסקאות הנדל"ן – מעורכי הדין והשמאים ועד אנשי העיצוב, האדריכלות והריהוט.
בנוסף, השקעות נדל"ן מעבר לים חושפות את המשקיעים למצבי אי וודאות גדולים, בשל חוסר היציבות הכלכלית והגיאופוליטית במדינות רבות. כך למשל משקיעי הנדל"ן באוקראינה מצויים בבעיה גדולה, כמו גם משקיעים במדינות נוספות שבהן המתיחות הפוליטית גוברת בעת הנוכחית.
על רקע הנזק האפשרי למשקיעים ולמשק, תמוהים הניסיונות להדיר משקיעים ששאיפתם עולה בקנה אחד עם מטרות המדינה – להשכיר לטווח ארוך את הדירות שרכשו. זאת בזמן שמוענקות לחברות נדל"ן הטבות משמעותיות למען אותה מטרה בדיוק – השכרה לטווח ארוך.
כך למשל במסגרת חוק עידוד השקעות הון נדל"ן, מוענקות לחברות הטבות מס מוגדלות עבור בניית פרויקטים להשכרה ארוכת טווח, כולל הפחתת מס החברות מ- 23% ל- 11%. במסגרת תיקון לחוק שפורסם לאחרונה, מס החברות אף עשוי לרדת ל- 5% בלבד. במקרה של רכישת פרויקט הכולל דירות להשכרה, מס הרכישה עשוי לרדת מ- 6% ל- 0.5% בלבד. זאת בזמן שמס הרכישה למשקיעים דווקא עלה בשיעור דרמטי של 60% (מ- 5% ל- 8%). זאת לפני שהזכרנו את יכולות המינוף הגבוהות שלא קיימות בקרב המשקיעים הקטנים, בשל ההגבלות שהטילה המדינה לאחרונה.
כך, בחסות המדינה, נדחקות רגליהן של המשקיעים הקטנים לטובת החברות הגדולות. למעשה, הגזרות שמוטלות על חלקים נרחבים באוכלוסייה מסבסדות את ההטבות וההקלות שמקבל פלח צר ומבוסס. התוצאה היא העברת הון מהעשירונים המצויים בחלקה התחתון של הפירמידה לאלו העומדים בראשה. במקום לסייע ליצירת ביטחון כלכלי וצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים הגבוהים ממילא, המדינה תורמת להרחבתם ולביסוסן של קסטות כלכליות וחברתיות.
אם הממשלה באמת ובתמים מעוניינת להוריד את מחירי הדירות, עליה לדאוג לשחרור קרקעות מהיר ולחתור להגדלה משמעותית של היצע הדירות. אם המטרה היא לדאוג לאינטרסים של השחקנים הגדולים ולערער את המרקם החברתי והכלכלי השברירי ממילא – אנחנו בכיוון הנכון.
