הטבות המס המופלגות שיעודדו בנייה של פרוייקטים לשכירות ארוכת טווח אושרו באופן סופי כחלק מחוק ההסדרים. באוצר מתגאים בהישג וטוענים כי נראה בתקופה הקרובה בנייה של עשרות אלפי דירות.
אולי כדאי להזכיר להם כי בשנת 1865, עם תום מלחמת האזרחים בארה"ב אסף גנרל שרמן קבוצה של 20 מנהיגים אפרו-אמריקאיים ושאל אותם שאלה אחת – מה הקהילה שלהם צריכה כדי לבנות את חייהם בחירות.
ראש הקבוצה, הכומר פרייזר , ענה בפשטות כי "הדרך הטובה ביותר בה נוכל לדאוג לעצמנו היא אם תהיה לנו אדמה״. גנרל שרמן הוציא מיד פקודה שהקצתה מאות אלפי דונמים לקהילה האפרו-אמריקאית ולמעשה אפשרה לכל משפחה לקבל חלקה של 162 דונם אדמה חקלאית. לינקולן חתם על הפקודה והפך את התוכנית לרשמית. אבל השמחה היתה מוקדמת מידי. כמה שבועות לאחר מכן, הלך לינקולן לעולמו והתנגדות מאורגנת הביאה לגניזת התוכנית ואלפי עבדים משוחררים שקיבלו אדמה, פונו מאדמותיהם.
הפערים הכלכליים העצומים בין לבנים לאפרו-אמריקאים הם בחלקם בשל פערי שכר, אבטלה גבוהה יותר בקרב האפרו-אמריקאים אבל בעיקר בשל פערים בשיעור הבעלות על נכסי נדל״ן.
בעלות על בית/דירה מהווה כשני שלישים מהעושר של משפחה ממעמד הביניים בארה"ב. אז אם אתם אמריקאים לבנים כנראה שיש לכם הורים או סבים שיש להם סיפור דומה לשלכם. הם קנו דירה לפני הרבה מאוד שנים, במחיר שהיום נראה מגוחך. את הדירה הזו הם יורישו הלאה וכן הלאה.
המצב אצל הקהילה האפרו-אמריקאית שונה לגמרי. גם אחרי שכבר הותר להם לרכוש נכסי נדל״ן, מתחמי מגורים שלמים סומנו כבעלי דרגת סיכון גבוהה מה שהשפיע על הריבית שקיבלו מהבנק וכמובן על החזר חודשי גבוה מאוד.
אצלנו הישראלים, נדל״ן זה חלק מהדנ״א. כל זוג שמתחתן מיד מתחיל לחשוב על קנייה של דירת מגורים ואולם,לאחרונה מנסים לשכנע אותנו שגם לשכור זה בסדר.
אומרים לנו שאנחנו שונים, יש שאומרים שאנחנו מפונקים, שבאירופה אין טירוף של רכישות ושכדאי שנאמץ קצת את המודלים המיוחדים שלהם – אלה שמאפשרים שכירות ארוכת טווח.
אז נכון, יש כל מיני מודלים, בכל מיני מדינות, אבל בכולן ללא יוצא מהכלל יש פערים כלכליים גדולים מאד. ארה״ב והפערים בין האוכלוסייה הלבנה ובין האוכלוסייה האפרו-אמריקאית, היא דוגמא מצויינת. תקופת העבדות והיעדר הזכות להיות בעלים של קרקעות ונכסי נדל״ן הביאו לפערים כלכליים עצומים שעל אף שחלפו כמה מאות שנים מאז סיום מלחמת האזרחים, עושרה הממוצע של משפחה לבנה ממעמד הביניים הוא 171,000 דולר בעוד שעושרה של משפחה מהאוכלוסייה האפרו-אמריקאית הוא 17,600 בלבד! פער שהולך וגדל משנה לשנה.
הפערים הכלכליים הם רק חלק מהבעיה – דיור במקום הנכון, בתוך קהילה מסוימת, משפיע על מאפיינים חברתיים, תרבותיים וביטחוניים. בית או דירה במיקום טוב מאפשרת מגוון הזדמנויות – גישה לחינוך טוב, רפואה ברמה גבוהה, מוסדות תרבות ופנאי ועוד שירותים ציבורים שחשובים ליום-יום שלנו בתור משפחה.
עושר יוצר עוד עושר. אם אנחנו לא רוצים לפתח פערים כלכלים כל כך גדולים כמו שיש בארה״ב, המדינה חייבת לעודד משפחות צעירות לרכוש דירות. בלי מניפולציות על השוק. בלי רפורמות מסובכות שמעניקות הטבות לחברות הגדולות על חשבון המשקיעים הקטנים. פשוט לעודד רכישה של דירות. קטנות.
במקומות שאנשים באמת רוצים ויכולים לגור בהם. במקומות שהחינוך טוב, שיש רפואה טובה, תחבורה ציבורית מגוונת, שהחינוך טוב ושיש בו מקומות תרבות ובילוי. רק ככה נוודא שהפערים הכלכליים הקיימים לא ילכו ויגדלו, ואולי, אולי אפילו נצליח לצמצם אותם.
